לאה גולדברג מפחידה את ביאליק | מאיה בקר, "ספרים", 6.5.2022
כמה טוב שכבר בשנות ה–30 וה–40 התקשו משוררות צעירות להתפרנס ממלאכתן ונאלצו לפרסם רשימות בעיתונים כדי לקושש מעט כסף. וכמה טוב שבהוצאת ספרית פועלים שמו יד על השלל המסעיר הזה שהותירה לאה גולדברג וריכזו אותו בשלושה כרכים עבים, שהשני בהם יוצא עכשיו, חמש שנים אחרי קודמו. יותר מ–100 רשימות עיתונות מהשנים הדרמטיות 1942–1946 מופיעות בספר, ומציגות גולדברג שונה מאוד מהתדמית המלנכולית, הרומנטית, שהודבקה לה. גולדברג בת ה–30 וקצת היא מבקרת תרבות סמכותית ומלאת ביטחון, שופעת ידע בצורה בלתי נתפשת, קוסמופוליטית, אינטלקטואלית אנינת טעם וגם מצחיקה לפרקים, שנעה בין גתה לדבורה בארון, בין דון קישוט לפיקאסו, בין פוקנר לחנה רובינא. בדרך היא מתנשאת על עיתוני אופנה אמריקאיים וגם על ספרות הילדים העברית ("אצלנו כותבים משום מה בעיקר על תרנגולות"). ומעל כל אלו מרחפת בספר המלחמה באירופה, ואיתה שאלת השאלות: "איזה תרבות, אם בכלל, יש לעשות בזמנים כאלה?" מה תפקידו של תיאטרון כש"החיים הוכיחו את פשיטת רגלם של רוב המושגים"? "איך נראה את העולם כאשר נחלים מחוליינו זה? איך תראנו הספרות?". ממקום מושבה בתל אביב השאננה משקיפה גולדברג על השמים ההולכים ומתקדרים, ובינתיים מבססת את מעמדה בזירה הספרותית: "לעולם לא אשכח את ההבעה שבפני ביאליק אותה שעה", היא מספרת על אירוע בברלין שבו הוצגה בפני המשורר הלאומי, "היה בפניו פחדם של כל הסופרים המפורסמים והעייפים מאוד בפני אותם משוררים צעירים המופיעים וצצים כפטריות בכל מסיבה ובכל סעודה... עיניו היו צופות בי באיבה גלויה וכמו אמר: 'ידעתי. הרי ודאי עוד מעט ותרצי לקרוא לפניי מיצירותייך!'".

יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות, 1946–1942 לאה גולדברג עורכים: גדעון טיקוצקי וחמוטל בר־יוסף. הוצאת ספרית פועלים, 542 עמודים, 98 שקלים